תַּנֵּי רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַהוֹלֵךְ לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה מַצִּילִין אוֹתוֹ בְנַפְשׁוֹ. אִם מִפְּנֵי כְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מַצִּילִין אוֹתוֹ בְנַפְשׁוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן מִפְּנֵי חַי הָעוֹלָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דרך נישואין שנו. האי על הנשואה דרך נישואין קאמר דאם הראשונה דרך נישואין היא וכלומר דאם שייך בה נישואין ומותרת לו אז הוא חייב על האונס ועל הפיתוי בשניה:
לא כ''ש מפני חי העולמים. לכ''ש שיהרגו אותו למנעו מן העבירה מפני כבוד חי העולמים:
הדרן עלך בן סורר ומורה
פְּשִׁיטָא דָא מִילְּתָא. רוֹצֵחַ שֶׁשִּׁיבֵּר אֶת הַכֵּלִים אוֹ שֶׁהִזִּיק חַייָב לְשַׁלֵּם. הָיָה מְשַׁבֵּר עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָעִיר. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי הוּשַׁעְיָה. חַד אָמַר. נוֹתֵן דָּמִים. וְחָרָנָא אָמַר. אֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים. רוּדֵף שֶׁנַּעֲשֶׂה נִרְדָּף מָהוּ לְהַצִּיל אֶת הַרוֹדֵף בְנַפְשׁוֹ שֶׁלְּנִירְדָּף. גָּדוּל שֶׁנַּעֲשֶׂה קָטוֹן מָהוּ לְהַצִּיל אֶת הַגָּדוֹל בְנַפְשׁוֹ שֶׁלְּקָטָן. הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה. וְהָתַנִּינָן. יָצָא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ אֵין נוֹגְעִין בּוֹ. שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ: רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. 44b שַׁנְייָא הִיא תַמָּן שֶׁאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מִי הָרַג אֶת מִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מותר באמה. וה''ה בבתה וכן בסיפא פיתה וכו' וה''ה באמה וחדא מגווני נקט בתרוייהו:
כיני מתני' נושאין אחר האנוסה ואחר המפותה. כלומר הא דקתני על מפרש לה דכמו סמוך ואחר הוא כדמפרש ואזיל:
פשיטא דא מילתא רוצח ששיבר את הכלים. אחר רציחתו או שהזיק איזה דבר שחייב לשלם שאע''פ שמתחייב בנפשו הוא אין חיוב מיתה ותשלומין באין כאחד אלא האי הוא דקמיבעיא לן היה משבר עד שהוא מגיע לעיר כלומר אם בשעת רדיפתו אחרי זה להרגו שיברן מהו:
רודף שנעשה נרדף. היה רודף אחר חבירו להרגו ונתחזק הנרדף מן הרודף וגברה ידו עליו וחזר ורדף הוא אחריו להרגו מהו להציל את הרודף דמעיקרא בנפשו של נרדף מי אמרינן הואיל והוא רדף אחריו בתחלה לא ניתן להצילו בנפשו של הנרדף אע''פ שהוא עכשיו הרודף או דילמא אמרינן אפשר שלא היה זה רוצה להרגו ממש ונמצא עכשיו הוא רודף וניתן להצילו להראשון בנפשו של זה ולא איפשיטא:
גדול שנעשה קטן. כלומר שנתחזק הקטן על הגדול ממנו ורדף אחריו ונמצא זה הגדול נרדף ונעשה קטן בכח ממנו מהו להציל את הגדול בנפשו של קטן מי אמרינן הואיל והרודף לאו בר מיתה ועונשין הוא אין מצילין את הגדול בנפשו או דילמא לא שנא דהא מכל מקום רודף הוא. ובשבת פ' שמונה שרצים וכן בפ''ב דעובד כוכבים גריס מהו להציל את הגדול בנפשו של קטן והיינו הך:
התיב ר' ירמיה. מאי קא מיבעיא ליה הא מתני' היא דתנן בסוף פ''ז דאהלות האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש ואע''פ שרודף הוא אלמא דאין מצילין את הגדול בנפשו של קטן:
שנייא היא תמן. דלא קרי ליה רודף שהרי אין את יודע מי הורג את מי כלומר כמו שהיא מסוכנת ועומדת למות מחמת הולד כן נמי הולד עומד למות מחמת קושי לידתה ויש לקרוא לה רודפת אחריו כמו שהוא רודף אחריה הילכך מניחין כמות שהוא ואין נוגעין בו כי קא מיבעיא לן שהקטן רודף אחר הגדול ואינו נרדף ממנו ולא איפשיטא:
משנה: אֵילּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. יֵשׁ בִּכְלָל אִשָּׁה וּבִתָּהּ בִּתּוֹ וּבַת בִּתּוֹ וּבַת בְּנוֹ וּבַת אִשְׁתּוֹ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובת אשתו. בין שהיא בתו בין שהיא חרגתו:
בת בתו ובת בנו. שהיו לו מאנוסתו:
בתו. מאנוסתו דלאו בת אשתו היא דניחייב עלה משום בת אשתו:
יש בכלל אשה ובתה וכו'. כלומר באשה ובתה כתיבא שריפה בהדיא ואיש כי יקח את אשה ואת אמה וגו' באש ישרפו ומינה ילפינן כולהו הנך נמי דאיתנהו בשריפה:
ובת כהן. וכן בת כהן שזינתה היא. בשריפה:
מתני' אלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה. על אשה שכבר נשא בתה דהיינו חמותו:
הלכה: אֵילּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תמן תנינן. ריש פ' י''א דיבמות וכל הסוגיא שם עד סוף הלכה אפס כי נשתנית ונשתבשה במקצת ובררתי הגי' הנכונה משתי הסוגיות:
נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה וְעַל הַמְפוּתָּה. כֵּינִי מַתְנִיתִין. נוֹשְׂאִין אחד הָאֲנוּסָה וְאחד הַמְפוּתָּה. אָנַס אִשָּׁה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. פִּיתֶּה אִשָּׁה מוּתָּר בְּבִתָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מותר באמה. וה''ה בבתה וכן בסיפא פיתה וכו' וה''ה באמה וחדא מגווני נקט בתרוייהו:
כיני מתני' נושאין אחר האנוסה ואחר המפותה. כלומר הא דקתני על מפרש לה דכמו סמוך ואחר הוא כדמפרש ואזיל:
פשיטא דא מילתא רוצח ששיבר את הכלים. אחר רציחתו או שהזיק איזה דבר שחייב לשלם שאע''פ שמתחייב בנפשו הוא אין חיוב מיתה ותשלומין באין כאחד אלא האי הוא דקמיבעיא לן היה משבר עד שהוא מגיע לעיר כלומר אם בשעת רדיפתו אחרי זה להרגו שיברן מהו:
רודף שנעשה נרדף. היה רודף אחר חבירו להרגו ונתחזק הנרדף מן הרודף וגברה ידו עליו וחזר ורדף הוא אחריו להרגו מהו להציל את הרודף דמעיקרא בנפשו של נרדף מי אמרינן הואיל והוא רדף אחריו בתחלה לא ניתן להצילו בנפשו של הנרדף אע''פ שהוא עכשיו הרודף או דילמא אמרינן אפשר שלא היה זה רוצה להרגו ממש ונמצא עכשיו הוא רודף וניתן להצילו להראשון בנפשו של זה ולא איפשיטא:
גדול שנעשה קטן. כלומר שנתחזק הקטן על הגדול ממנו ורדף אחריו ונמצא זה הגדול נרדף ונעשה קטן בכח ממנו מהו להציל את הגדול בנפשו של קטן מי אמרינן הואיל והרודף לאו בר מיתה ועונשין הוא אין מצילין את הגדול בנפשו או דילמא לא שנא דהא מכל מקום רודף הוא. ובשבת פ' שמונה שרצים וכן בפ''ב דעובד כוכבים גריס מהו להציל את הגדול בנפשו של קטן והיינו הך:
התיב ר' ירמיה. מאי קא מיבעיא ליה הא מתני' היא דתנן בסוף פ''ז דאהלות האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש ואע''פ שרודף הוא אלמא דאין מצילין את הגדול בנפשו של קטן:
שנייא היא תמן. דלא קרי ליה רודף שהרי אין את יודע מי הורג את מי כלומר כמו שהיא מסוכנת ועומדת למות מחמת הולד כן נמי הולד עומד למות מחמת קושי לידתה ויש לקרוא לה רודפת אחריו כמו שהוא רודף אחריה הילכך מניחין כמות שהוא ואין נוגעין בו כי קא מיבעיא לן שהקטן רודף אחר הגדול ואינו נרדף ממנו ולא איפשיטא:
הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין שָׁנוּ. נָשָׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ אָנַס אֶת אִמָּהּ חַייָב. נָשָׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ פִּיתֶּה אֶת בִּתָּהּ חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דרך נישואין שנו. האי על הנשואה דרך נישואין קאמר דאם הראשונה דרך נישואין היא וכלומר דאם שייך בה נישואין ומותרת לו אז הוא חייב על האונס ועל הפיתוי בשניה:
לא כ''ש מפני חי העולמים. לכ''ש שיהרגו אותו למנעו מן העבירה מפני כבוד חי העולמים:
הדרן עלך בן סורר ומורה
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. סוּמָכוֹס וְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שְׁחָטָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת בִּתָּהּ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. סוּמָכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר. סוֹפֵג אֶת שְׁמוֹנִים. תַּמָּן תַּנִּינָן. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. הַבָּא עַל חֲמוֹתוֹ חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו. אָֽמְרוּ לוֹ. שְׁלָשְׁתָּן שֵׁם אֶחָד הֵן: רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדֶה סוּמָכוֹס לְרִבִּי יוֹחָנָן. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. עוֹד הִיא בְמַחֲלוֹקֶת. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. מַה אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ בִּשְׁנֵי לָאוִין. אַף אִשָּׁה (וּבִתָּהּ) וּבַת בִּתָּהּ בִּשְׁנֵי לָאוִין. 45a מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מַה בַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ בְּלָאו אֶחָד אַף אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ בְּלָאו אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפ''ג דכריתות. והשתא מפרש למאי דקאמר סומכוס ור''י בן נורי אמרו דבר אחד:
דתנינן תמן. פ' אותו ואת בנו:
שחטה ואת בת בתה. ועדיין אין כאן איסור ואח''כ שחט את בתה ועכשיו יש בשחיטה זו שני איסורין אותו ואת בנו משום אמה ובנו ואותו משום בתה של זו שכבר נשחטה:
סופג את הארבעים. דחד לאו הוא וחד התראה וחדא מעשה:
סומכוס אומר משום ר''מ סופג שמנים. דס''ל היכא דעביד שני איסורין מיחייב בהתראה אחת ובלאו אחד ב' מלקיות:
מה בת בנה וכו'. סברי דאיפכא ילפינן מה בת בנה ובת בתה כללן הכתוב בלאו אחד דלא תקח אף אשה ובתה וכו' דאפי' עביד לכולהו נמי כאלו בלאו אחד הן ואע''ג דאשה ובתה לאו בפני עצמו הוא ילפינן מבת בנה ובת בתה דגלה לנו הכתוב דעל שתים אינו מתחייב אלא אחת וה''ה לשלשתן דאם היה חילוק לאוין היה מתחייב גם על השתים שנים אלא ש''מ דאין כאן חילוק חטאות:
הבא על חמותו וכו'. כגון שהיו נשוי בתה ובת בתה ובת בנה וכשבא עליה חייב משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו והא כסומכוס אתיא דבחדא מעשה עביד לכולהו. איסורי וחייב על כל אחת ואחת:
מודה סומכוס בראשונה. כצ''ל וכן הוא ביבמות. כלומר דר' יודה בר פזי מפרש לטעמא דסומכוס דמשום דשמות מחולקין הן אותו ואת בנו ובנו ואותו והלכך מודה הוא במשנה ראשונה דתנינן התם ברישא שחט שני בניה ואחר כך שחטה סופג את הארבעים דהתם שם אחד הוא ולאו דטעמי' משום דגופין מחולקין הן דא''כ מאי שנא בין רישא לסיפא ואמאי לא פליג סומכוס נמי ברישא:
אשכח תני. בתוספתא דעוד היא מחלוקת וחלוק היה סומכוס אף בראשונה וטעמיה משום דגופות מחולקות הן:
מ''ט דר' יוחנן בן נורי. בחמותו הרי אין גופין מחולקין:
מה אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין. דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וחילקן הכתוב בשני לאוין דאשה ובתה כתוב אצל. לאו אחד ובת בתה כתוב אצל לאו אחד:
אף אשה ובת בנה ובת בתה. צ''ל וכן הוא ביבמות:
בשני לאוין. כלומר דהרי כמו דבת בתה חלוק בלאו מאשה ובתה כך בת בנה חלוק מאשה ובתה והשתא אי עביד לכולהו כאחת מתחייב בשלשה דהוי כולהו חלוקין בלאוין וכל היכא דחלוקין בלאוין חלוקין הן בחטאות:
מה טעמון דרבנן. דפליגי ואמרי שלשתן שם אחד ואינו חייב אלא אחת:
כְּתִיב עֶרְוַ֥ת אִשָּׁ֛ה וּבִתָּהּ֭ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה. וּכְתִיב וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִַקּ֧ח אֶת אִשָּׁ֛ה וְאֶת אִמָּהּ֭ זִימָּה הִיא. בְּכוּלְּהֹם כְּתִיב שְׁכִיבָה וּבָהּ כְּתִיב לְקִיחָה. לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל הַשְּׁנִייָה עַד שֶׁתְּהֵא לְקוּחָה לוֹ. אוֹ אֵינוֹ מִתְחַייֵב עָלֶיהָ אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין. לָמַדְנוּ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין מתּוֹפְסִין בָּעֲרָיוֹת. וְהָֽכְתִיב לֹֽא יִַקּ֥ח אִ֖ישׁ אֶת אֵ֣שֶׁת אָבִ֑יו וְלֹ֥א יְגַלֶּה֖ כֲּנ֥ף אָבִֽיו׃ בָּא לְהוֹדִעָךְ שֶׁהָיָה מוּתָּר בָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לְאָבִיו. וְהָֽכְתִיב וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִקַּ֛ח אֶת אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יו. מָה הוּא בָא לְהוּדִיעָךְ. שֶׁהָיָה מוּתָּר בָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לְאָחִיו. וְתוּבָן עַל יְדֵי יִיבּוּם. וְהָֽכְתִיב וְאִשָּׁ֥ה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹ֣א תִקָּ֑ח. בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהָיָה מוּתָּר בָּהּ עַד שֶׁלֹּא נָשָׂא אֲחוֹתָהּ. וְתוּבָן לְאַחַר מִיתַת אַחוֹתָהּ. וְהָֽכְתִיב וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר יִקַּ֣ח אֶת אֲחוֹתוֹ בַּת אָבִ֣יו א֣וֹ בַת אִ֠מּ֠וֹ וְרָאָ֨ה אֶת עֶרְוָתָ֜הּ וְהִ֨יא תִרְאֶ֤ה אֶת עֶרְוָתוֹ֨ חֶ֣סֶד ה֔וּא. שֶׁלֹּא תֹאמַר. קַיִן נָשָׂא אֶת אֲחוֹתוֹ. הֶבֶל נָשָׂא אֶת אֲחוֹתוֹ. חֶסֶד עָשִׂיתִי עִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִיבָּנֶה הָעוֹלָם מֵהֶם. אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה. וְהָֽכְתִיב אַלְמָנָה֚ וּגְרוּשָׁה֙ וַֽחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח. בָּא לְהוֹדִעָךְ שֶׂאִם קִידְּשָׁהּ תָּֽפְסוּ בָהּ קִידּוּשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה. וכתיב בהאי קרא לא תקח:
וכתיב. וכן מצינו. גבי עונש בפ' קדושים דכתיב בה ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה וגו' בכלהם עריות דכתיב שם לעיל כתיב בהו שכיבה ואיש אשר ינאף וגו' נמי לשון שכיבה וזנות הוא וכאן שינה הכתוב וכתב לשון לקיחה:
ללמדך שאינו חייב על השניה עד שתהא לקוחה לו הראשונה. והיינו טעמא דמתני' דנושאין על האנוסה דאם הראשונה נשואה לו הוא דמחייב על השניה משום אמה או משום בתו ואפי' אנס השניה:
או אינו מתחייב עליה. אפי' על השניה אלא דוקא ג''כ על דרך הנשואין ונימא דכי יקח אתרוייהו קאי ואמאי קאמרת האונס והמפתה על הנשואה חייב ומשני כבר למדנו שאין קידושין תופסין בעריות דחייבי כריתות כדאמר בפ' כיצד ובפ' האשה רבה הלכה ה' וע''כ דכי יקח לא מצי קאי אשניה דלא שייכא בה לקיחה:
והא כתיב לא יקח איש את אשת אביו. ונימא נמי דוקא דרך לקיחה חייב הא אם אנס אשת אביו פטור:
בא להודיעך וכו'. התם כי יקח להכי איצטריך ללמדך שהוא מותר בה עד שלא נשאת לאביו וכלומר אם לא נשאה אביו אלא אנסה מותר בה ודלא כר' יהודה דאוסר באנוסת אביו וקיחה דכתיב משום אביו הוא דכתיב:
מההוא בא להודיעך. כלומר דמשני דה''נ כן דמה הוא בא להודיעך הכתוב שיהא מותר אם היא עדיין עד שלא נשאת לאחיו אלא אנסה אחיו מותר בה וקיחה אאחיו קאי דלא אסרה התורה אלא א''כ קידשה אחיו:
ותובן ע''י יבום. וביבמות גריס ותני כן וגירסא דהכא יותר מיושבת בזה וכלומר תדע שכן הוא דהא כשמת אחיו בלא בנים מותרת לו להתיבם אלמא קיחה אאחיו הוא דקאי דכל זמן שהיא לקוחה לאחיו אסורה לו:
ותובן לאחר מיתת אחותה. תדע שכן הוא דקיחה הוא דכתיב משום אחותה היא דדוקא אם לקח אשה אסור באחותה אבל עד שלא נשאה אלא אנסה מותר באחותה שהרי אחר מיתתה מותר באחותה אלמא קיחה אאחותה קאי כל זמן שאחותה לקוחה לו:
והכתיב ואיש אשר יקח את אחותו. וכי נימא דמותר באונסין:
שלא תאמר קין נשא אחותו. כלומר התם היינו טעמא דכתיב קיחה לאשמועינן דרשה דדרשינן מהאי קרא דכתיב חסד הוא שלא תאמר הא מצינו קיחה באחותו קין נשא וכו' אמרתי עולם חסד יבנה שלא היה אפשר בענין אחר:
בא להודיעך. דשייכא בהו קיחה ואם קידשה תפסו בה קידושין וללמד דהן תופסין בחייבי לאוין:
רַב הוּנָא אָמַר. עַד כְּדוֹן בַּת בִּתּוֹ לְנִישּׂוּאִין. בַּת בִּתּוֹ מִן הָאוֹנְסִין. כְּתִיב עֶרְוַת֚ בַּת בִּנְךָ֙ א֣וֹ בַֽת בִּתְּךָ֔ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָ֑ן. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם לְנִישּׂוּאִין הֲרֵי כְּבָר אָמוּר. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לְנִישּׂוּאִין תְּנֵיהוּ עִנְייָן לְאוֹנְסִין. עַד כְּדוֹן בַּת בִּתּוֹ. בִּתּוֹ מְנַיִין. רַב אָמַר. אִם עַל בַּת בִּתּוֹ הוּא מוזְהָר עַל בִּתּוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן. אִם עַל בַּת בִּתּוֹ הוּא עָנוּשׁ כָּרֵת לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל בִּתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד כדון. עד כאן לא ילפינן מקרא דערות אשה ובתה אלא בת בתו לנשואין כלומר אם מן הנשואין היא דבההיא קרא לא תקח כתיב והתם כתיב בת בתה ובת בתו מן הנשואין נמי בכלל:
בת בתו מן האונסין. מניין:
כתיב ערות בת בנך וגו'. וע''כ אם אינו ענין לנישואין שהרי כבר אמור בכלל אשה ובתה ובת בתה תניהו ענין לאונסין:
לא כל שכן על בתו. וחסר כאן וה''ג ביבמות בתרה להא. וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר למדין מק''ו ואין עונשין מק''ו מנא ליה. אליבא דר' ישמעאל בתו מאנוסתו מנין:
מְנָא לֵיהּ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי חִזְקִיָּה. וּבַת֙ אִ֣ישׁ כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תֵחֵ֖ל לִזְנ֑וֹת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אִישׁ. אֶלָּא לָהָבִיא הַבָּא עַל בִּתּוֹ מִן הָאוֹנְסִין שֶׁהוּא בִשְׂרֵיפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה ת''ל איש. לכתוב ובת כהן אלא להביא על בתו מהאונסין וה''ק קרא בת איש היא ולא בת אשתו אלא מן האונסין כי תחל לזנות את אביה כלומר מאביה היא בשריפה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source